הוספה למועדפים


מבצע ! ! !
קלף מזוזה + בית מזוזה סה"כ 109 ש"ח ליחידה כולל מע"מ
לקוראי מודעה זו בלבד

שתפו חברים:
להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 שלח



דף הבית >> טליתות
טליתות          
 
"דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם...ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם ונתנו על-ציצית הכנף פתיל תכלת" במדבר פרק ט"ו, פסוק ל"ח.
 
מהי הטלית?
הטלית, העשוייה בדרך כלל מצמר לבן עם פסים בתכלת או שחור, היא בגד עם ציציות בארבעת כנפותיו, אשר מתעטפים בין בשעת התפילה ובזמנים אחרים.
הטלית משמשת במסורת היהודית כתזכורת ללובשים אותה לקיים את מצוות התורה, בשל האופן בו היא עוטפת את הגוף כולו במצוות. בנוסף, הטלית מעניקה גם תחושה של הגנה ומעניקה תחושת ביטחון. כיום, הטלית היא אחד הסמלים הבולטים ביותר של היהדות והתפילה היהודית. פעולת ההתעטפות בטלית אינה טקס בפני עצמה, אלא היא צריכה להיות מלווה לעליה לתורה ולהנחת תפילין. אצל אשכנזים ומזרחיים נהוג כי נערים מתחילים להתעטף בטלית החל מהבר מצווה, ולכן מומלץ ביותר לקנות להם טלית לגיל הזה, יש לשים לב לגובה הטלית שתהיה להם מותאמת. אנו ממליצים לבצע את פעולת ההתעטפות מבעוד מועד, כלומר בבית, כדי להרגיש את מגע הבד על הגוף, וכמו כן ללמוד גם את פעולת ההתעטפות, כדי שהיא לא תתקל ברגליים וכך עלולים לאבד את שיווי המשקל.
טלית נוי סגול                        טלית נוי כחול                     טלית נוי צבעוני
נוי 05.JPG  נוי 04.JPG  נוי 03.JPG
הברכה בעת ההתעטפות בטלית
יש לפרוש את הטלית מאחורי הגב, להתעטף בה מעל הראש והגוף, ולברך "בָּרוּךְ אַתָּה אֲד-ושם  אֱלוֹקינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו וְצִיוָּנוּ לְהִתְעַטֵּף בְּצִיצִית
 
לאחר שסיימתם עם הברכה, יש להוריד את הטלית מן הראש, ולסדר את קצוותיה על הכתפיים ולהמשיך עם התפילה.
לובש הציצית מעיד על עצמו שהוא עבד לקדוש ברוך הוא. כל מי שלובש בגד שיש לו ארבע כנפות, צריך להתעטף בציצית. אין אדם מצווה ללבוש בגד רק כדי להתעטף בציצית. נשים פטורות מציצית. מידת הבגד צריכה להיות לפחות שתי אמות של אמה  (לשיטת הגר"ח נאה 98X48 ס"מ ולשיטת החזו"א 1.20X60 ס"מ). ובכל מקרה אין לפחות מאמה ומחצה על שלושת רבעי האמה (לגר"ח נאה 72X36 ס"מ ולחזו"א 90X45 ס"מ). חוטי הציציות עשויות מצמר וצריכות להיות טווים לשם מצוות הציצית. הטוויה חייבת להעשות על ידי יהודי וכאשר הטוויה היא במכונה – ידליק יהודי את המכונה ויאמר שהוא עושה לשם מצות ציצית. בתהליך הטוויה כשחוטים נקרעים יקשרם יהודי לשם מצות ציצית.

 
והיה לכם לציצית- סיפור
היה יהודי שהקפיד מאד על מצות לבישת טלית והנחת תפילין. מאז היותו בר מצוה לא עבר עליו יום אחד ללא הנחת תפילין מהודרות ולבישת טלית. ובכל מצב לא הסכים לותר על הטלית קטן שלו.
יום אחד חלה לא עלינו במחלה הקשה והחל לקבל טיפולים כימותרפיים בבית החולים.
בבואו אל המחלקה אמרה לו האחות שכדי לקבל את הטיפול הוא צריך ללבוש בגדים סטריליים ולכן עליו להחליף את בדיו שאלה של בית החולים. היהודי הסכים לכך אלא שכיון שבבית החולים אין בגד של ארבע כנפות, הביא עמו לטיפול הבא ציצית מכובסת ומגוהצת היטב, כזו שתענה על דרישת בית החולים לבגד סטרילי.
כאשר ראתה האחות את הטלית קטן שלו על הבגדים של בית החולים, אמרה לו שלא יכול לעבור את הטיפול עד שיסיר את הציצית מעליו. כל נסיונותיו להסביר לה שמדובר בבגד מכובס ונקי עלו בתוהו. האחות סרבה להעניק לו את הטיפול הכימותרפי.
היהודי היה איתן בדעתו וסרב אף הוא להוריד את הציצית, ישב איפוא מחוץ למחלקה והמתין. כעבור שלש שעות תמימות חלף במקום אחד מבכירי הרופאים במחלקה, ושאל את האיש מה הוא עושה כאן ולמי הוא ממתין. שטח בפני היהודי שלנו את הבעיה, ומששמע זאת הרופא נכנס פנימה אל חדר הטיפולים ולאחר שעה קלה יצא משם נרגש כולו. הסערה על פניו היתה ניכרת בעליל. מששאלו היהודי על מה ולמה הוא נסער כל כך  השיב לו הרופא שלפני הכל יכנס למחלקה ויקבל את הטיפול המגיע לו כשהטלית קטן עליו. "דברתי עם האחות והכל בסדר. אחר כך אספר לך למה התרגשתי."
בתום הטיפול הקשה, נגש הרופא אל היהודי וכשדמעות בעיניו אמר לו: אני יהודי שעדיין אינו שומר מצוות, אבל הפעם זכיתי לראות כיצד האלוקים שומר על שומרי מצוותיו. כשנכנסתי למחלקה כדי לשכנע את האחות שאין כל בעיה עם הציצית שלך, רציתי לראות איזה טיפול אתה מקבל ומה מאד נדהמתי שהאחות תכננה לבצע בשגגה טפול לא מתאים שהיה עלול לדרדר את מצבך למכת מות מהירה.
הרופא הוסיף ואמר שהאחות עשתה זאת בשגגה כמובן, אבל אם לא היית עומד ומתעקש בתוקף על רצונך ללבוש את הציצית, הטיפול כבר היה מתבצע, ומי יודע באיזה מצב היית נתון ברגע זה. עכשיו משסרבת לקבל את הטיפול נמנע ממך אסון נורא.
אכן זו זכותו של מי שמשתדל ללבוש טלית קטן יום יום. המצוה מגינה עליו.
 
לאחרונה נכנס בני הגדול לעול תורה ומצוות. כשנה לפני יום הבר מצוה הזמנתי בשבילו תפילין אצל סופר מומחה וירא שמים. כחודש לפני התאריך, רכשתי שני נרתיקים מהודרים, אחד קטן לתפילין עם שמו של בני רקום עליו, ועוד נרתיק גדול שגם עליו היה רקום שמו. ואם תשאלו מדוע שני מארזים, ובכן הסיבה היא שמלבד התפילין רכשתי לו כמנהג הספרדים גם טלית. 
בשבת הבר מצוה לפני התפילה עטפתי אותו בטלית בהתרגשות רבה, ולפתע מבלי שהתכוננתי לכך פרצתי בבכי. איש מהסובבים אותי לא הבין את סיבת בכיי וחתן הבר מצוה עצמו עמד נבוך. איני נחשב לכזה שמביע רגשות ואף אחד מילדי לא ראה אותי בוכה. לחשתי לבני כי יש סיבה להתרגשותי ובכיי ושאספר לו על כך אחרי התפילה.
ואכן בתום התפילה והקידוש, בהמתנה להכנת הסעודה למשפחה המורחבת, ישבתי עם ילדי וסיפרתי להם את הסיפור שהולך עמי לא מעט שנים, סיפור הטלית.
וכך סיפרתי לילדי:
למדתי בבית ספר מעולה, נחשבתי תמיד לילד חרוץ וחברותי. התקדמתי בלימודים וכולם היו מרוצים ממני.

כשחגגתי את הבר מצוה שלי התחלתי להתעטף בטלית כמנהג משפחתי, ולא היתה בכך שום בעיה. אולם אז משפחתי היגרה לחו"ל  וכאשר הייתי צריך להכנס לישיבה שהיתה שייכת לקהילה בה לא נהגו הבחורים להתעטף בטלית לפני החתונה, לא רציתי להיות שונה מכולם. חשתי שהטלית תבליט אותי והתביישתי. ככל שהתקרב זמן אלול הפכה תחושתי למועקה של ממש. מצד אחד ידעתי כי יש ענין של "אל תטוש תורת אמך" ועלי להמשיך להתפלל עם הטלית כמנהג אבותי, מצד שני חששתי מאד איך אתקבל בחברה החדשה עם הטלית כיוצא דופן כשכולם מתפללים בכובעים וחליפות. הסתובבבתי מהורהר ומתלבט עד שהחלטתי לפנות לרב ולשאול אותו כיצד לנהוג.
הרב שמע את בעייתי ואמר שהוא אינו סבור שתהיה לי בעיה עם הטלית בישיבה ואף על פי כן כיון שהדבר כה מטריד אותי אני יכול להפסיק עם עטיפת הטלית אך בתנאי שאחדשה ברגע שהדבר יתאפשר לי.  כששמעתי את הדברים הוקל לי מאד. התחלתי בהכנות לקראת הישיבה.
חודש אלול החל וככל שעברו הימים ראיתי שלא נוצר כל קשר ביני לבין החברים. הם שוחחו בינם לבין עצמם ולא שיתפו אותי. ואני לא מצאתי עוז בנפשי להתחיל בשיחה עם אף אחד. פעם אחת ניסיתי להכנס בשיחה עם שני בחורים אך לא הצלחתי להתחבר אליהם. זה היה עצוב מאד, לא ידעתי כיצד אני הבחור השמח והבטוח בעצמו נקלע למצב כזה. הפכתי להיות מעין צל של עצמי, חושש וחסר בטחון.
בבין הזמנים כשהיתה חופשה בישיבה נסענו לארץ הקודש ובאתי להתפלל בכותל המערבי. היה זה יום עמוס וגדוש מתפללים. מצאתי פינה ושטחתי תפילה חרישית לבורא עולם. חשבתי שוב מדוע זה קורה לי, רציתי להצליח בלימוד והנה שום דבר לא הולך לי. פשפשתי במעשי מה יכול היה לגרום למצב כזה. והנה הכריזו על ברכת כהנים- פסעתי לאחור וראיתי את המחזה המוכר של מאות כהנים המכסים את עצמם בטליתות ומברכים את עם ישראל.
טלית...
זהו הענין, חשבתי לעצמי. שמתי לב שהכל התחיל מאז שהפסקתי להתעטף בטלית.  עשיתי מעשה שלא יעשה, ויתרתי על הטלית נטשתי תורת אימי. 
ואז החלטתי שלא מענין אותי מה יחשבו עלי. את הענין הזה אני חייב לתקן. 
זמן החורף נפתח בישיבה ואני הגעתי לתפילת הבוקר עם טלית.איש לא התייחס לכך. והנה בתפילת שמונה עשרה של חזרת השץ אחד הבחורים בקש ממני את הטלית לכמה דקות לצורך ברכת כהנים. ואח"כ החזיר בתודה לבבית. בכל יום כמעט פנה אלי בחור לשאול את הטלית וכך לאט לאט הפכתי לבחור מבוקש שמכירים אותו ומדברים איתו. בתוך זמן קצר חזרתי להיות חברותי ומעורב בחברה כמו שהייתי רגיל להיות. והנה עתה זכיתי שבני בכורי יגיע לגיל מצוות ויתעטף בטלית.
כעת אתם מבינים את הבכי שלי כשעטפתי את בני בטלית? שאלתי את ילדי בסיום הסיפור. וידעתי כי ילדי כבר לא יחשבו על צעד כזה של נטישת הטלית.


 

מזוזה | מזוזות | בית מזוזה | תפילין | טלית | מגילות | ספר תורה | מאמרי תפילין | מאמרי מזוזות | צור קשר
 

אינטרטק - בניית אתרים