אדם קשיש הגיע למכון "מקור הסתם" בראשות הרב יששכר שטינהרטר והציג זוג תפילין עתיקות אשר לדבריו הגיעו לו בירושה מאביו שקבל אותן מסבו. ותפילין מיוחדות אלו עברו את השואה, וכעת בקשתו לבדדוק את מצב פרשיות התפילין.
הרב יששכר הביע ספק בנוגע לכשרותן של תפילין אלו אשר לא נשמרו בתנאים טובים בכל שנות הזעם שעברו. אחר כך פתח את התפילין לעיניו והנה לתדהמתם הקלף של התפילין היה בשלבי התפוררות ולא היה ספק שהתפילין פסולות.
האדם הקשיש כמעט בכה ואמר שהתפילין יקרות לליבו מאד והוא רוצה להחליף את קופסאות התפילין ולשים עליהן פלומבה שזה פסול.
כמובן שהקשיש קנה תפילין חדשות ומהודרות מעור בהמה גסה והודה לרב יששכר על עזרתו הרבה.
רצועת התפילין
יהודי תלמיד חכם המוסר שעורים יום יום, מהלך בכל עת ובכל שעה כשרצועת עור ענודה על ידו. מי שרואה את הרצועה שעל ידו חושב שהשעון נמצא בצידה השני, וכך
אין שמים לב שבכלל אין זה שעון. אחד האנשים שפגשו הבחין בדבר מספר פעמים וחיפש הזדמנות לשאול אותו ולבסוף מצא הזדמנות נוחה ושאל בעדינות מה סיבת רצועת התפילין שעל ידך, והנה התשובה שקיבל:
מאז שאני זוכר את עצמי נחשבתי בעיני כולם לביש מזל, בכל מקום שהלכתי נפלתי או נחבלתי, שכחתי דברים, חפצים נשברו והתפזרו. כשהדחתי כלים תמיד נשבר כלי, כשהלכתי למכולת שכחתי מצרכים, כשחזרתי מבית הכנסת שכחתי את הטלית או תפילין, כשהייתי ביית הספר והגיע תורי להכין כוס קפה למורה כמובן נשברה הכוס או נשכח סוכר וכו' עד שהגעתי למצב שידעתי שאני ביש מזל אין לי סיכוי להצליח בשום דבר בחיים וכולם צוחקים עלי.
יום אחד הורי החליטו שלמרות שכנראה הבעיה היא בי ולא באף אחד אחר בכל זאת יעבירו אותו בית ספר. כשהגעתי ביום הראשון ללימודים ניגש אלי המורה (שכנראה שמע עלי רקע והחליט לנסות) ובקש ממני להכין עשר כוסות קפה לכל המורים שיושבים כרגע באסיפה.נדהמתי כולי ולא ידעתי מה לעשות. ניסיתי לסרב אבל לא יכולתי. בפחד גדול נגשתי להכין את כוסות הקפה לכולם. צעד אחר צעד לאט לא הבאתי את המגש עם הכוסות לחדר ואז לצערי הרב נפלו שתי כוסות על הרצפה ונשברו. רעדתי כולי כי זה היום הראשון שלי בבית ספר חדש, פניתי לכוון היציאה בהרגשה רעה מאד ואז ראיתי את המורה מתקרב אלי במבט מבין ואומר ברכות כל הכבוד! שמונה כוסות שלמות הבאת בלי שנשפכה אפילו טיפה מהן. זכור! תמיד תביט על הצד החיובי. ואני אתן לך סימן ועצה לכל החיים: קח רצועה כמו רצועת התפילין שלך וענוד אותה על ידך, וכל פעם שתחשוב שאינך מוצלח הכה בך מכה קלה עם רצועת התפילין ותזכיר לעצמך במה אתה כן מוצלח.
ביום הראשון אחרי שענדתי את רצועת התפילין חזרתי מהתפילה כשבידי שקית הטלית והתפילין אבל גיליתי שהטלית לא נמצאת בתוך השקית. (כנראה שכחתי את הטלית בבית הכנסת) ואז הצטערתי והכיתי ברצועת התפילין שעל ידי אבל חשבתי לעצמי נכון שאת הטלית שכחתי אבל את השקית של הטלית וגם את התפילין לא שכחתי. וכך כל מה שקרה במשך היום הכיתי על ידי הרבה פעמים לזכור שאני כבר לא ביש מזל והראיה שחלק מהדברים אני עושה בשלמות. עד שממש כאבה לי היד וכך יום יום שעה שעה עד שברוך השם הגעתי למצב שאני כבר לא צריך בכלל להכות עם רצועת התפילין על ידי כי אני חש שאני מצליח במעשי. והיום שאני כבר קרוב לגיל השיבה אני לא יכול לשכוח מה רצועה של תפילין חוללה בחיי. ולכן איני מוריד אותה.
