הוספה למועדפים


מבצע ! ! !
קלף מזוזה + בית מזוזה סה"כ 109 ש"ח ליחידה כולל מע"מ
לקוראי מודעה זו בלבד

שתפו חברים:
להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



ירושת התפילין
אדם קשיש הגיע למכון "מקור הסתם" בראשות הרב יששכר שטינהרטר והציג זוג תפילין עתיקות אשר לדבריו הגיעו לו בירושה מאביו שקבל אותן מסבו. ותפילין מיוחדות אלו עברו את השואה, וכעת בקשתו לבדדוק את מצב פרשיות התפילין.
הרב יששכר הביע ספק בנוגע לכשרותן של תפילין אלו אשר לא נשמרו בתנאים טובים בכל שנות הזעם שעברו. אחר כך פתח את התפילין לעיניו והנה לתדהמתם הקלף של התפילין היה בשלבי התפוררות ולא היה ספק שהתפילין 
פסולות.
האדם הקשיש כמעט בכה ואמר שהתפילין יקרות לליבו מאד והוא רוצה 
להחליף את קופסאות התפילין ולשים עליהן פלומבה שזה פסול.
כמובן שהקשיש קנה תפילין חדשות ומהודרות מעור בהמה גסה והודה לרב יששכר על עזרתו הרבה.

 
רצועת התפילין
יהודי תלמיד חכם המוסר שעורים יום יום, מהלך בכל עת ובכל שעה כשרצועת עור ענודה על ידו. מי שרואה את הרצועה שעל ידו חושב שהשעון נמצא בצידה השני, וכך
אין שמים לב שבכלל אין זה שעון. אחד האנשים שפגשו הבחין בדבר מספר פעמים וחיפש הזדמנות לשאול אותו ולבסוף מצא הזדמנות נוחה ושאל בעדינות מה סיבת רצועת התפילין שעל ידך, והנה התשובה שקיבל:
מאז שאני זוכר את עצמי נחשבתי בעיני כולם לביש מזל, בכל מקום שהלכתי נפלתי או נחבלתי, שכחתי דברים, חפצים נשברו והתפזרו. כשהדחתי כלים תמיד נשבר כלי, כשהלכתי למכולת שכחתי מצרכים, כשחזרתי מבית הכנסת שכחתי את הטלית או תפילין, כשהייתי ביית הספר והגיע תורי להכין כוס קפה למורה כמובן נשברה הכוס או נשכח סוכר וכו' עד שהגעתי למצב שידעתי שאני ביש מזל אין לי סיכוי להצליח בשום דבר בחיים וכולם צוחקים עלי.
יום אחד הורי החליטו שלמרות שכנראה הבעיה היא בי ולא באף אחד אחר בכל זאת יעבירו אותו בית ספר. כשהגעתי ביום הראשון ללימודים ניגש אלי המורה (שכנראה שמע עלי רקע
 והחליט לנסות) ובקש ממני להכין עשר כוסות קפה לכל המורים שיושבים כרגע באסיפה.נדהמתי כולי ולא ידעתי מה לעשות. ניסיתי לסרב אבל לא יכולתי. בפחד גדול נגשתי להכין את כוסות הקפה לכולם. צעד אחר צעד לאט לא הבאתי את המגש עם הכוסות לחדר ואז לצערי הרב נפלו שתי כוסות על הרצפה ונשברו. רעדתי כולי כי זה היום הראשון שלי בבית ספר חדש, פניתי לכוון היציאה בהרגשה רעה מאד ואז ראיתי את המורה מתקרב אלי במבט מבין ואומר ברכות כל הכבוד! שמונה כוסות שלמות הבאת בלי שנשפכה אפילו טיפה מהן. זכור! תמיד תביט על הצד החיובי. ואני אתן לך סימן ועצה לכל החיים: קח רצועה כמו רצועת התפילין שלך וענוד אותה על ידך, וכל פעם שתחשוב שאינך מוצלח הכה בך מכה קלה עם רצועת התפילין ותזכיר לעצמך במה אתה כן מוצלח.
ביום הראשון אחרי שענדתי את רצועת התפילין חזרתי מהתפילה כשבידי שקית הטלית והתפילין אבל גיליתי שהטלית לא נמצאת בתוך השקית. (כנראה שכחתי את הטלית בבית הכנסת) ואז הצטערתי והכיתי ברצועת התפילין שעל ידי אבל חשבתי לעצמי נכון שאת הטלית שכחתי אבל את השקית של הטלית וגם את התפילין לא שכחתי. וכך כל מה שקרה במשך היום הכיתי על ידי הרבה פעמים לזכור שאני כבר לא ביש מזל והראיה שחלק מהדברים אני עושה בשלמות. עד שממש כאבה לי היד וכך יום יום שעה שעה עד שברוך השם הגעתי למצב שאני כבר לא צריך בכלל להכות עם רצועת התפילין על ידי כי אני חש שאני מצליח במעשי. והיום שאני כבר קרוב לגיל השיבה אני לא יכול לשכוח מה רצועה של תפילין חוללה בחיי. ולכן איני מוריד אותה. 

 
הנחת תפילין במסירות נפש
מעשה וגזרו הרומאים לא להניח תפילין. היו היהודים מניחים בסתר ובמחבוא כדי לא להתפס על ידי החילים של המושל ששוטטו כל הזמן וחפשו את העוברים על הפקודה ומניחים תפילין. אולם הצדיק אלישע לא ויתר על מנהגו להתהלך כל היום בתפילין על ראשו, גם בעוברו ברחוב. הוא כל כך אהב את מצות תפילין שהמשיך כרגיל להניח אותן במשך כל שעות היום ובכל מקום שהלך. הוא בטח בהשם שישמור עליו בזכות מצות תפילין היקרה.
והנה פעם אחת כשהלך עם תפילין על ראשו בשוק ראה מרחוק חיל רומאי מתקרב. מיד חלץ את התפילין והניחם בכפות ידיו, והחל לרוץ ולברוח. אך החיל היה צעיר וזריז ממנו והצליח לתפסו. שאל החיל את אלישע: ראיתי אותך עם תפילין, היכן הם? אלישע לא ענה. מה בידך? שאל החיל. כנפי יונה, ענה אלישע. (כנסת ישראל נמשלה ליונה ועל כן בחר בתשובה זו) פתח את ידיו והנה כנפי יונה לפניו. התפילין הפכו בנס לכנפי יונה!
אם כן למה ברחת? שאל החיל באכזבה ועזבו לנפשו. מאז נקרא אלישע בפי כל "אלישע בעל כנפים" על שם הנס הפלאי שנעשה לו בזכות מצות תפילין
.
 
התפילין היקרות שנגנזו
סיפר אחד המרצים:
אבי נפטר עלי בעודי ילד קט. כשהגעתי לגיל בר מצוה עשתה אמי מאמץ להשיג כסף וקנתה לי זוג תפילין מהודרות. נסעתי עם התפילין לישיבה הקדושה ולצערי הרב כעבור זמן התפילין נאבדו לי. חזרתי הביתה וחשבנו מה לעשות. עד שאמי אמרה: אחפש את התפילין של אביך, ותראה אם הם מתאימים לראשך. בודאי היו לו לאבא תפילין טובות. אמי נתנה לי את התפילין שהיו מונחות בארון למעלה. כשהגעתי לישיבה פתחתי את הפרשיות של התפילין והראיתי אותן לראש הישיבה. הוא התרגש ואמר:  אותיות מאירות,  אותיות קדושות.
חשבתי שהוא מתכוון שהכתב יפה ומהודר. בינתיים מצאתי את התפילין הראשונות, ואת התפילין של אבי החזרתי הביתה  והצעתי לאימי למכור אותן. אמרתי לה שהרב אמר שפרשיות התפילין יפות מאד. כך היא תוכל להרויח כסף למחייתה. אימי הלכה לסופר והוא אמר שישאיר את התפילין אצלו, וכשימצא קונה ימסור לה את הכסף.
עברו שנים, והנה בליל פורים חברי הראה לי מגילת אסתר מהודרת ויקרה שקבל בירושה ואמר לי שאת המגילה הזו רצו אדמו"רים לקנות ממנו אך הוא סירב למכור כיון שהיא נכתבה ע"י סופר צדיק  מפורסם. התרשמתי מאד מהמגילה, ואז הוא אמר לי: מה אתה מתרגש, הרי גם לאביך היו תפילין מהסופר הצדיק הזה!
שמעתי את הדבר,  מהרתי לאמי ואמרתי לה שתקח את התפילין בחזרה ולא תמכור אותן. אבל כשהגענו לסופר הוא התנצל שמכיון שראה שאין לתפילין אלו קונה משך תקופה ארוכה, החליט לשים אותן בגניזה...
 
הנשמה שבתפילין
מר ל' גר בבלגיה ויש לו בן יחיד בגיל 12, ילד מוכשר ומתמיד בלימודיו. יום אחד כשחזר הילד מבית הספר הודיע לו אביו: הגיע הזמן להכין לך תפילין לבר מצוה. מר ל' התקשר לסופר ידוע וותיק בירושלים, והזמין תפילין מהודרות לבנו. תוך כמה זמן זה יהיה מוכן? שאל מר ל'. הסופר ענה שהוא מקוה שתוך חצי שנה הפרשיות יהיו גמורות. ואחר כך צריך להזמין בתים ולהכניס את הפרשיות לתוכם. הסופר התחיל לכתוב את הפרשיות המהודרות בשימת לב, אך המלאכה התמשכה מעבר למצופה ורק כעבור תשעה חודשים הפרשיות היו מוכנות. התפילין יחד עם הבתים עלו כאלף דולר. חודש וחצי לפני הבר מצוה הגיעו התפילין במשלוח הדואר לבית מר ל'. הוא הראה אותם לבנו בשמחה ובישר לו שלמחרת יתחיל ללמדו איך מניחים תפילין.
בפעם הראשונה שהילד התחיל להניח תפילין הוא בכה. כנאה מהתרגשות- כך חשבו כולם. אך מאותו יום התנהגותו החלה להיות מוזרה. הוא נהיה חסר מצב רוח ומסתגר בחברה. לאט לאט נראו עליו סימני דכאון והוא בכה לעתים קרובות. ההורים לקחו אותו לרופא מפורסם בעיר והוא בדק ואמר שכנראה הילד לחוץ מהבר מצוה. הזמן חלף והמצב לא השתפר, ההורים היו ביאוש, מה קרה לילד הנפלא שלהם? בלימודים אינו מרוכז, אינו משתף אף אחד במה שעובר עליו, עצבני... מה מטריד אותו? לאן נעלמה שמחת החיים שלו? ההורים לא הצליחו להבין מה גרם לשינוי המזעזע. כל מיני תרופות שניסו לתת לו- לא הועילו. הלכו לרופאים וגם הם לא ידעו להצביע על גורם הבעיה. ויום אחד הודיע הילד שיותר הוא לא הולך לבית הספר. ההורים חשבו אולי לעבור דירה לזמן מה כדי להחליף את הנוף והאוירה. מר ל' התייעץ עם רב בית הכנסת והוא יעץ לו לבדוק את המזוזות. גם זה לא עזר. והנה הגיע טלפון מירושלים, על הקו הסופר שכתב את התפילין: אני מצטער אך חובתי לעדכן אתכם, מאחר שמיהרתי מאד להעביר את התפילין ליעדם שכחתי למסור את הפרשיות להגהה לפני ששלחתי אותם. והדבר מומלץ ואף חובה. מר ל' שמע זאת ומיד תוך שעה שלח את התפילין להגהה למכון חשוב הבודק ספרי תורה תפילין ומזוזות. והנה זה פלא, מילה אחת היתה חסרה בפרשיה האחרונה בתפילין של ראש. מר ל' לא האמין עד שראה זאת בעיניו. אכן נודע הדבר. בינתים הניח הבן את התפילין של אביו וכך תקנו את הפרשיה והחזירו את התפילין לבעליהם. מאז שהילד הניח תפילין כשרות הוא חזר לעצמו והתנהג בצורה נורמלית כבעבר. ממש כאילו לא ארע דבר. הוא שב להיות התלמיד החרוץ והמתמיד. נשמתו הגבוהה הרגישה את קדושת התפילין הכשרות והאו עלה ונתעלה.
* * *
קרוב רחוקים בזכות תפילין
היה זה בשנת תש"נ. הרב שמואל רבה של קהילה מסורתית בברוקלין מקבל טלפון בשעת לילה מאוחרת. נאמר לו שיהודי מקהילתו מאושפז בבית חולים במצב לא קל. הרב שמואל התכונן מיד למחרת בבוקר ללכת לבקרו ולעודד את רוחו. כשהגיע הרב אל רוברט החולה שמע ממנו את אבחנת הרופאים והבין כי סיכוייו לחיות מועטים. אולם כבר אמרו חכמינו "אפילו חרב חדה מונחת על צוארוו של אדם אל יתייאש מן הרחמים". מספר הרב שמואל: הסברתי לו ואת השקפת היהדות על חשיבות החיים כערך עליון  ועל האפשרות לקיים את רצון האלקים כל זמן שהנר דולק. והנה שמעתי ממנו תוך כדי השיחה כי הוא אינו מניח תפילין. שאלתי את רוברט: אם אביא לך זוג תפילין האם תניח אותן? הוא השיב בחיוב ובהתלהבות. כשהלכתי משם פניתי לסופר סת"ם וקניתי זוג תפילין כשרות ומהודרות עבור רוברט. למחרת בבוקר הבאתי לו את התפילין והוא הודה לי נרגשות ובקש שאעזור לו להניח אותן. כשברך את הברכה "אשר קדשנו במצוותיו וצוונו להניח תפילין" זלגו עיניו דמעות. בשבוע שלאחר מכן כשבקרתי את רוברט הוא אמר לי כי יש לו בקשה גדולה ממני. בנו היחיד בן ה-14 מעולם לא עלה לתורה ולא ערך בר מצוה. רוברט אמר כי יהיה אסיר תודה לי אם אלמד את בנו לומר קדיש ואדאג כי יעלה לתורה. רוברט החולה נפטר זמן לא רב לאחר מכן, ובתור רב הקהילה ערכתי את ההלויה. שם פגשתי אתהבן ג'ק וספרתי לו את בקשתו האחרונה של אביו. ג'ק לקח את הדבר לליבו והבטיח להגיד קדיש. את חגיגת הבר מצוה ערכנו בתום השלושים בנוכחות בני המשפחה. במעמד מרגש הענקתי לו את התפילין שהניח אביו ואמרתי לו: אני בטוח שאביך בעולם העליון מרוצה ממך.

מזוזה | מזוזות | בית מזוזה | תפילין | טלית | מגילות | ספר תורה | מאמרי תפילין | מאמרי מזוזות | צור קשר
 

אינטרטק - בניית אתרים