בבית יתומים בירושלים החלו לפגוע צרות שונות ומשונות. כל מיני מחלות התגלו בילדים. כמובן שפנו לרופאים ויועצים אך המצב נמשך ולא הועיל שום דבר. מנהל המוסד החליט לפנות לרב גדול ומוסמך להתיעץ ולהתברך עקב הצרות שפוקדות את המוסד. הרב שמע בתשומת לב את כל הבעיות ושאל אותו כמה שנים לא בדקו את המזוזות. התברר שכבר זמן רב לא בדקו את המזוזות במוסד. הרב המליץ לבדוק את המזוזות והוא מקוה שבעזרת ה' מהיום הכל יהיה בסדר. מנהל המוסד נסע מיד לבית היתומים, הוריד את המזוזה מהדלת הראשית ושלח את המזוזה לבדיקה. אבל הבדיקה העלתה שהמזוזה כשרה לחלוטין. הלכו לסופר גדול בירושלים ובקשו ממנו שיבדוק שוב את המזוזה. הסופר בדק את המזוזה וראה שהמזוזה תקינה אבל סיפר להם שראה מודעה של סופר מזוזות ידוע שפירסם שהוא מאד חולה ומבקש שמי שקנה אצלו מזוזות בין השנים הללו- ונקב בשנים מסוימות- שיפנה אליו ויבורך בכל הברכות האמורות בפרשת מזוזה. מנהל המוסד נזכר שאכן אצל סופר זה קנו את המזוזה לפני שנים רבות. וכעת מיד קם ונסע אליו והביא לו את המזוזה כבקשתו. הסופר הסתכל על המזוזה והתחיל לבכות מהתרגשות. אמר לו תודה רבה שבאת ואני אספר לך למה אני שמח שבאת. סיפר הסופר החולה: נגשתי לרב צדיק והוא ברך אותי ואמר לי שאדם שמקפיד על כל הלכות מזוזה ומזכה את הרבים במכירת מזוזות מהודרות מובטח לו שיהיה בריא במהרה. הלכתי הביתה ונזכרתי שאבי לימד אותי כתיבת מזוזות בגיל צעיר, התאמנתי ויצאה תחת ידי מזוזה אחת מאד מהודרת ויפה וסימנתי מאחור סימון שלא אמכור אותה לאף אחד מפני שאני פחות מגיל שלוש עשרה, ומזוזה שנכתבת ע"י קטן פחות מגיל בר מצוה פסולה לחלוטין. חפשתי בביתי את המזוזה המסומנת ואני רואה שאין מזוזה. ולכן כתבתי את המודעה הזו בכל העיתונים כי חששתי שמכרתי את המזוזה בטעות, ולא רציתי שתהיה בבית יהודי מזוזה שנראית כשרה אבל היא פסולה לחלוטין מהתורה. כעת ראיתי על המזוזה שהבאת את הסימון וידעתי שזו המזוזה הפסולה. קח במקומה מזוזה אחרת חדשה ומהודרת ולך לשלום. מנהל המוסד לקח את המזוזה החדשה, וכינס את כל ילדי בית היתומים. הוא הראה להם את המזוזה וסיפר להם את המעשה ואז קבע את המזוזה במשקוף לעיני כולם ובאמת מיד אח"כ הצרות נעלמו.
למקור הסת"ם הגיע אדם בשם ר. שהביא מזוזות לבדיקה. כשפתחנו את אחד מבתי המזוזות התגלה לתדהמת ראש המכון הרב יששכר שטינהרטר שהמזוזה המהודרת מנוקבת לאורך כל השורה הראשונה של קלף המזוזה. הראינו לר. את הדבר והוא הזדעזע ולא ידע כיצד זה קרה. שאלתי אותו האם כשהתקנת מזוזה למשקוף השתמשת במקדחה? התברר שכאשר ר. קדח בבית המזוזה כדי להצמידו למשקוף, בחוסר שימת לב קדח גם על קלף המזוזה. ובכך מן היום הראשון היתה בדלת מזוזה פסולה לחלוטין לדאבונו הרב.
מעשה מופלא ארע לפני מספר שנים, אפשר ללמוד ממנו מוסר השכל וחשיבות נישוק המזוזה.
ר' יוסי היה יהודי שומר תורה ומצוות, קבל על עצמו קבלה טובה ונאה לנשק את המזוזה, כפי שכתוב בספרים שהדבר מזכיר לאדם קבלת עול מלכות שמים, וכן להגיד שלום למי שפוגש אותו. הוא הקפיד לנשק את המזוזה בכניסתו וביציאתו בכל מקום. עד כי הרגלו הנאה נעשה לו לטבע שני.
יום אחד נתמנה ר' יוסי לכהן כמשגיח כשרות במפעל ענק ליצור בשר באוסטרליה. הוא נסע לשם מארץ ישראל יחד עם קבוצת משגיחים ושוחטים. במפעל הענק עבדו גם גויים וכן שומר השער היה נכרי.
מיודענו ר' יוסי המשיך גם במקום עבודתו החדש במנהגו הנאה לנשק את המזוזה בכניסה ולברך את השומר בברכת שלום בבוקר בכניסתו לעבודה וגם בערב אחר יום העבודה העמוס.
בימים הראשונים היה השומר מביט בו בתמיהה ובהשתאות ולא ענה לו. זה לו כבר שלושים שנה שהוא עובד במפעל ועדין לא פגש אדם מוזר כזה המקפיד משום מה לנשק את המזוזה ולברכו ב"שלום" מידי יום ביומו אף כי מעולם לא הכירו.
במשך הזמן התרגל השומר לתופעה ואף גמל למברכו בחיוך כלשהו.
יום אחד נכנס המשגיח ר' יוסי במסגרת תפקידו לתוך חדר הקרור הענק שם מאוחסנים אלפי חלקי הבשר. ואז ארעה תקלה נוראה: לפתע כבה האור בחדר הקרור ועלטה נוראה השתררה במקום. הדלת הכבדה של החדר נסגרה בעדו אוטומטית ור' יוסי נותר בפנים לכוד מבלי יכולת לפתוח. דפיקותיו הנואשות וזעקותיו לעזרה לא הצליחו להשמע מעבר לדלת העבה והאטומה.
הוא קלט באחת את המצב הטרגי אליו נקלע. נראה היה כי נגזר עליו להשאר כך בחדר הקרור עד ליום המחרת כאשר כל דקה מקרבת אותו לקפאון עד מות רח"ל.
שעות כנצח חלפו. העבודה במפעל הסתימה זה מכבר. הקור העז חדר נמרצות לעצמותיו, והוא חש כיצד גופו הולך וקופא... לא נותר לו אלא להשליך יהבו על אביו שבשמים.
ר' יוסי עמד ממרר בבכי וקורא פרקי תהילים בשארית כוחותיו והתכונן לאמירת וידוי. ואז בדיוק התרחש הנס.. באורח בלתי צפוי לחלוטין נפתחה הדלת לרוחה ובפתח נראה השומר הגוי של שער המפעל כשהוא מביט בתדהמה ובאי אמון במחזה שנגלה לעיניו. אכן הוא מצא את המשגיח וחייו נצלו בסיעתא דשמיא. מה גרם לשומר הגוי להגיע באותו רגע גורלי לחדר הקרור? ובכן התברר כי השומר הרגיש שעדין לא כולם יצאו. הוא זכר שישנו יהודי מיוחד במינו השואל בשלומו באופן קבוע ומנשק את המזוזה בשער. והנה היום קבל ממנו ברכת שלום בכניסתו, אך לא ביציאתו... הרי לא יתכן שיצא ושכח לברכו! מסתבר שהוא עדין בפנים אך מדוע לא יצא עד עתה? עליו לחפש היכן הוא! התחיל איפוא השומר הגוי בחיפושים קדחתניים אחר היהודי האבוד ובעזרת ה' המכין מצעדי גבר הוליכוהו רגליו לדלתו הכבדה והאטומה של חדר הקרור במועד הנכון...
הודה לו ר' יוסי מקרב לב וכמובן שהמשיך בכל יום לנשק את המזוזה ולומר שלום לשומר ולכל אדם.
